לגופרה בע"מ ואח' נ' הרץ ואח'

פסק דין

רקע כללי וההליך שלפני

לפני תביעה ותביעה שכנגד אשר הוגשו בסדר דין מהיר.

בין התובעת מס' 1 (להלן: "לגופרה") לבין הנתבע נכרת ביום 24.2.2006 הסכם (להלן: "ההסכם") לפיו רכש הנתבע מבנה טרומי מעץ (להלן: "המבנה") אשר היה מוצב בבית הספר ליאובק בחיפה. לה גופרה הפעילה באותו מבנה קיוסק בשטח בית הספר ובשל סיום ההתקשרות אל מול בית הספר פרסמה לגופרה את המנה למכירה.

בין הצדדים סוכם כי תמורת המבנה ישלם הנתבע ללגופרה סך של 25,000 ₪ כולל מע"מ. תמורה זו אף כללה התחייבות של לגופרה לפרק את המבנה, לשנע את חלקיו ולהרכיבו מחדש ברמת הנדיב.

אין חולק בין הצדדים כי הנתבע שילם מחצית מהתמורה המוסכמת מראש ועם כריתת ההסכם. על פי הנטען את יתרת התמורה היה אמור לשלם הנתבע לאחר הצבת המבנה בפארק רמת הנדיב.

עוד התחייבה לגופרה לבצע את המוטל עליה לא יאוחר מיום 1.3.2006.

עוד קובע ההסכם כי צד אשר יפר את ההסכם חייב לשלם לצד השני פיצויי מוסכם בסך של 1000 דולר ארה"ב (להלן: "הפיצוי המוסכם").

לה גופרה טוענת כי היות ולנתבע לא היה היתר להקמת המבנה סוכם בין הצדדים כי בשלב ראשון יפורק המבנה וחלקיו יועברו לרמת הנדיב ואילו הרכבת המבנה תבוצע עם קבלת ההיתר בידי הנתבע ימים ספורים לאחר מכן.

לה גופרה טוענת כי ימים ספורים לאחר חתימת ההסכם פורק המבנה על ידי חברת ידי זהב אשר נשכרה על ידה ובאותו יום הועברו חלקי המבנה לפארק רמת הנדיב ומסרה אותו לחזקת הנתבע. לאחר מכן לה גופרה פנו מספר פעמים לנתבע על מנת לתאם מועד להרכבת המבנה באמצעות חברת גדרון ואולם, על אף שהנתבע התחייב לקבל היתר , הדבר לא ארע והנתבע דחה את לה גופרה כל פעם במספר ימים נוספים.

לאחר תקופה של כשנה, כשלא עלה בידי הנתבע לקבל היתר, טוענת לה גופרה כי עמדה על קבלת יתרת התמורה המוסכמת אולם הנתבע סרב לשלם. לה גופרה טוענת כי הנתבע טען לפניה כי הוא מצוי בקשיים כלכליים ולכן ביקש לשלם את יתרת חובו בעזרת המצאת אבקות להכנת משקאות אשר שווקו על ידו. לאחר שלגופרה קיבלה דוגמאות אבקה היא מצאה שאלו לא מתאימים לצרכיה לכן היא החזירה את הדוגמאות לנתבע.

לכן תובעת לגופרה את הנתבע לשלם לה את יתרת התמורה ואת הפיצויים המוסכמים בשל הפרת ההסכם.

התובעת מס' 2 צורפה כצד להליך. התובעת מס' 2 טוענת כי הינה זכאית לעמלה בגין מכירת המבנה בשיעור של 10% המסתכמים לסך של 2,500 ₪. משלא קיים הנתבע את חלקו בהסכם והשלים את העסקה הפסידה את העמלה המגיעה לה ומכאן תביעתה. התובעת מס' 2 הגישה בשמה תביעה קטנה כנגד הנתבע במסגרת ת"ק 35752-02-10 (להלן: "התביעה הקטנה") אך בטרם הסתיים ההליך שם היא צורפה כנתבעת בהליך הנוכחי ועל כן התביעה הקטנה לא הוכרעה.

הנתבע הגיש כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד בהם טען כי לגופרה היא שהפרה את ההסכם בכך שלא עמדה בהתחייבויותיה, סיפקה את המבנה באיחור, לא הקימה אותו מחדש ולא הובילה אותו באמצעות הקבלן עליו הוסכם אלא קבלן אחר. עוד טוען הנתבע כי לה גופרה לא שילמה לו תמורת אבקת קפה שסיפק לה. על כל אלה תובע הנתבע החזר מחצית התמורה ששילם ללגופרה, פיצויים מוסכמים וכן תמורת הסחורה שסיפק.

ביום 7.3.2012 שמעתי את עדויות הצדדים כאשר מטעם התובעות העידו, התובעת מס' 2 , מנכ"ל לה גופרה והעד מר הוד דדון ומטעם הנתבע העיד הוא בעצמו. ביום 18.3.2012 נשמעו סיכומים בעלפה.

טענות הצדדים

התובעות טוענות כדלקמן:

א.הנתבע הוא שהפר את החוזה בכך שהורה ללגופרה שלא להקים את המבנה בנימוק שטרם קיבל היתרים לכך ולבסוף התנער מחובתו לשלם. הנתבע לא התכוון מעולם להשיג את היתרי הבניה.

ב.הנתבע לא שלח הודעה על ביטול ההסכם לא לאחר כריתתו בשל פגם שנפל בו ולא לאחר שטען כי הופר.

ג.הנתבע הוא שמנע קיום חיוביה של לגופרה.